האבחון ברפואה סינית שונה מזה של הרפואה המערבית. ברפואה סינית לא מאבחנים לפי סימן או סימפטום בודד. הוסף של הרבה אינפורמציות חשובות כדי לא לטעות בדיאגנוזה.אכן, היא משתמשת בכמה דרכים כדי לקבל הוסף של אינפורמציות שיאפשרו לאבחן את הפטולוגיה של המטופל.
יש דרך תשאול , הסתכלות, שמיעה, דופק ולשון. כל דרך הוא אומנות בפני עצמה כדי לגלות את האנרגיות שצריכות טיפול. ננסה להסביר טיפה כל אחד מהדרכים.
התשאול היא דרך חשובה כדי להבין את הפטולוגיה. אכן, הוא מאפשר לדעת דברים שהדרכים אחרים לא יכולים כמו איך הוא אוכל , איך הוא יושן , מה המצב החברתי שלו ? דברים שאפשר לנחש אבל שרק תשאול יאפשר לדעת את האינפורמציות הללו. בגלל זה התשאול הוא אחד מן הדרכים העיקרים לאיבחון ברפואה סינית.
למרות זאת, דרכים אחרים קיימים כי לא תמיד התשאול מגלה את האמת על הבעיה הרפואית של החולה ולא תמיד האינפורמציות מדוייקות ומשקפות את המציאות.
ההסתכלות היא גם עולם ומלואו, שהרבה ספרים מדברים על זה. ברפואה סינית ההתבוננות על הגוף ו על הפנים של המטופל מאפשרים להבין הרבה על מצב הבריאותי של המטופל. לדוגמא, אפשר למצוא כל האנרגיות של הגוף בפנים, כי כל חלק מהפנים מבטא אנרגיב מסויימת. סימן של אדמומיות או של פריחה באזור מסויים בפנים יכול לגלות מידע על האנרגיה שמתבטא באזור הזה. אפשר לראות ספרים עם ציורים של אזורים מסוימים בגוף כמו הפנים, היד, הרגל שמחולקים לחלקים עם כל אחד מהם כתוב האנרגיה ששייכת אליו. ההסתכלות היא אומנות ומאפשרת לתת מידעות חשובות לטיפול.
הדבר השלישי , זה השמיעה. בקול של המטופל אפשר לשמוע את המצב של אנרגיות שלו. לכל אנרגיה יש צלילים מסויימים ורק מומחה בשמיעה יוכל לזהות איזה אנרגיות צריכות טיפול. צריך להיות אומן בזה כי השמיעה צריכה להיות עמוקה ולא שטחית. מטופל יכול להגיע עם מלא אנרגיות, עם קול שנראה מלא בשמחה אבל להיות עם חוסר באנרגיה של הלב שהיא האנרגיה שקשורה לשמחה. בגלל זה יש מסטרים בדיקור שממליצים לנגן כלי נגינה כדי לפתח החוש המוזיקלי. הכישרון הזה תאפשר לפתח את השמיעה ותעזור לאיבחון בזמן הטיפול(אני אישית מנגן גיטרה ופסנתר מגיל קטן). קיים קשר בין המוזיקה לרפואה סינית שמתבטא באבחון דרך השמיעה. הקשר הזה מאוד מעניין ופותחת חלון על הסתכלות אחרת על הגוף.זה נושא מאוד גדול שאפשר לדבר עליו שעות ארוכות אבל פה לא נרחיב.
הדבר הרביעי, זה הדופק. בודקים את הדופק באזור פרק כף היד בשני צדדים. היא אומנות שמאפשרת להבין דברים על המטופל. המטפל בודק את המהירות של הדופק , את האיכות שלו , ומרגיש אם הוא שטחי ( מרגיש כשהוא שם את האצבעות בלי ללחוץ על העור את הדופק) או אם הוא יותר עמוק (שכדי להרגיש אותו צריך ללחוץ חזק יחסית עם האצבעות)וכל זה בשלושה אזורים שונים שנמצאים אחד על יד השני. זה הסיבה שהמטפל שם שלושה אצבעות על הדופק ולא רק אחד כי כל אצבע בודק אזור אחר. בקיצור, בדיקת הדופק היא מורכבת ודורש ידע והרבה ניסיון אבל מאפשרת להוסיף אינפומציות על המטופל.
הדבר האחרון היא הבדיקת הלשון. הלשון היא השריר היחידי בגוף שלא מחוסה עם העור. בלשון מסתכלים על הצורה, על הצבע, על החריצים עם יש, ועל החיפוי. היא גם מורכבת מכמה אזורים שכל אזור קשור לאנרגיה מסויימת. לדוגמא הטיפ של הלשון קשור לאנרגיה של הלב. הצדדים של הלשון קשור לאנרגיה של הכבד ושל הכיס המרה. סימן על אזור מסויים נותן מידע על האנרגיה ששייך אליו.
לסיכום, קיים הרבה דרכים לאיבחון ברפואה סינית ושילוב שלהם מאפשרת לא לטעות בדיאגנוזה. לאנשים שלא מכירים את העולם הזה יכולים להיות סקפטיים אבל זה פשוט דרך אחרת להסתכל על הגוף מזה של הרפואה הקונבניונאלית. הרפואה הסינית אומרת שכל ביטוי של הגוף ושל הנפש הוא אינדיקציה למה שקורה בפנימיות שלנו. וזה להסתכל על כל מטופל כמו אומנות בפני עצמה. ובהתבוננות על האומנות הזאת אפשר להבין הפטולוגיה של המטופל ולטפל בה.